ילדים נוטים ליצור לעצמם הצהרות או היגדים שליליים לגבי עצמם כמו:
"אף אחד לא רוצה להיות חבר שלי".
"המורה לא אוהבת אותי".
"הילדים האלה לא נחמדים".
משפטים אלו נוצרו מתוך חוויות אישיות של הילד/ה או הנער/ה בהתנסויותיהם באירועי חיים שונים ובאינטראקציות שהיו להם עם אחרים, וההיגדים השליליים הם למעשה מחשבות שליליות שהם יצרו לעצמן, ומונעות מהם להתקדם.
כאשר אנחנו מתהלכים עם ההצהרות הללו, חוזרים עליהם שוב ושוב בראשנו וממללים אותם בפינו – אנו מתחילים להאמין בהם באופן מוחלט ואף להתנהל על פיהם.
כך למשל, נערה שמחזיקה בדעה כי אף אחד לא רוצה להיות בחברתה או בקרבתה, נמנעת מראש מליצור קשרים בין אישיים עם בני גילה, משדרת לסביבה סגירות, אדישות וחוסר רצון לקשר. באופן מקביל, הסביבה מגיבה לשדרים אלו ומפחיתה בהדרגה את התקשורת איתה. כל אלו מחזקים עוד יותר את ההיגדים השליליים שמזינים את עצמם בקשר הדדי.
טפול פסיכולוגי ובמיוחד טפול לפי גישה קוגניטיבית התנהגותית CBT, מציע לאותם ילדים ונוער:
שימו סימן שאלה לאחר כל הצהרה מוחלטת ששמתם אחריה סימן קריאה.
למשל:
במקום לומר: "אף אחת לא רוצה להיות חברה שלי"!
נאמר שוב את המשפט עם סימן שאלה: "אף אחד לא רוצה להיות חברה שלי"?
עכשיו נבקש מהילד/ה או הנער/ה לענות על השאלה הזו.
בדרך כלל לאחר חשיבה מסויימת ימצאו הילדים מקרים שסותרים את המשפט לעיל, ויביאו דוגמאות למקרים בהם חוו אינטראקציות חברתיות נעימות.
במקרה שלא ניתן יהיה לענות על השאלה הזו באופן מיידי, אפשר לקחת פסק זמן ולבחון את העניין, לשים לב יותר לתגובות האחרים וממש לרשום באופן מדוייק פניות ואמירות מילוליות ולא מילוליות שקרו לך במהלך השבוע. זו נקראת הפרכה אמפירית; אנו בוחנים באופן מדעי כמעט את נכונות ההצהרה השלילית.
אין ספק שלאחר בדיקה מעמיקה תתערער האמירה השלילית המוחלטת של הילד/ה או נער/ה, מה שישנה בהמשך את התנהלותו כלפי הסובבים אותו לקשר יותר חיובי ומהנה. תהליך כזה נעשה בליווי טפול פסיכולוגי בגישה הקוגניטיבית התנהגותית CBT.
אגב ההמלצה לשים סימן שאלה לאחר הצהרות מוחלטות שיצאנו איתם עם סימן קריאה, מצויינת גם עבור מבוגרים. נסו ותראו!
בהצלחה!!!
ראה עוד:
