התמודדות במקרה מוות

התמודדות עם מוות של בן משפחה היא קשה מאוד. זו תקופת משבר עבור המשפחה כולה. דווקא בתקופה זו, שלכם ההורים כל כך קשה, זקוק הילד להרבה בטחון ותשומת לב מכם.


אצל רוב ההורים, עולה באופן ספונטאני, הרצון להגן על הילד ולמנוע ממנו את הכאב. הניסיון המקצועי מראה שדווקא בזמן זה, יש חשיבות רבה לבסס מערכת יחסים הנשענת על תקשורת כנה ופתוחה.

רבים סבורים בדרך כלל בטעות, שהילד לא יוכל להבין ולהתמודד עם מותו של בן משפחה. הדבר עלול לגרום לתגובות לא נכונות כלפיו, בפרט – הימנעות מלשתף אותו בעובדות או בהרגשות. מכיוון שפרושו של הילד את המוות אינו כמו של המבוגר, הרי שהסבר שמותאם לגילו, להבנתו ולהתפתחותו הרגשית, יאפשר לו התמודדות טובה יותר עם המצב החדש, בדרך שמתאימה לו.

מה לספר לילד?

• העבירו לילד את המידע בשפה שתהיה מובנת לו.
• תנו לו את התחושה שתמשיכו לאהוב ולדאוג לו.
• ענו לו תשובות פשוטות ובהירות.
• התייחסו לחששותיו ודאגותיו.
• היו ערניים למידע לא מדויק או תפיסה מעוותת שלו את המוות.
• המוטו בשיחה עם הילד צריך להיות כנות (הימנעות משקר אין פרושה לפרט את כל האמת).
• אל תכבידו על הילד בפרטים רפואיים מיותרים ומפחידים.
• אל תבטיחו כאשר אינכם יכולים לקיים. אפשר לומר "אשתדל ככל שאוכל".
• אל תחששו להודות שאינכם יודעים.

עשרת ה"ל"

 
להלן עשרה קווים מנחים להתנהגות ההורים ביחס לילדים, כאשר נפטר בן משפחה קרוב.

1. להראות
חשוב מאד להראות לילד שגם למבוגרים קשה להתמודד עם המוות. לדוגמא: אין רע בכך שהוא יראה אותך בוכה, עצוב או כועס.

2. לדבר
חשוב מאד:
• לדבר עם הילד בשפה שתהיה מובנת לו, גם אם במהלך השיחה אנו פורצים בבכי.
• לדבר עם הילד על רגשות ולא רק על עובדות, דאגו שהוא ילמד להבחין בינהם.
• לא להכריח את הילד לדבר.
• להבחין בין מה שצריך לדבר בין בני זוג או עם בני משפחה אחרים, לבין מה שצריך להעביר לילד. מדובר בשתי מערכות יחסים שונות זו מזו.

3. לתת
תנו לילד הסבר לסיבת המוות. הסבירו לו מדוע הגוף הפסיק לפעול. העדר הסבר עלול להוביל לחששות ודמיונות אשר לעיתים מאיימים וחמורים מהמציאות עצמה. בהקשר זה חשוב מאד להדגיש שכאשר הגוף מפסיק לפעול לא סובלים יותר (ניתן להיעזר בספרים העוסקים בנושא גוף האדם, כדי להבין את מושג המוות).

4. להקשיב
הקשיבו לילד. כך תוכלו לדעת טוב יותר איך הוא מתמודד עם המידע. היו מוכנים לשאלות כגון: "לאן הולך הגוף"? "האם יש חיים אחרי המוות?" אפשר וחשוב לומר לילד, שאין לנו כרגע תשובות לכל השאלות, שהוא מעלה ועם הזמן נשתדל למצוא ביחד מענה.

5. לשתף
שתפו את הילד בהכנות להלוויה. הדבר נותן לו הרגשה שהוא חלק חשוב מכל מה שקורה. פעולה זו צריכה להיעשות בהתאם לגילו, רצונותיו ורגשותיו.

אנשי מקצוע סבורים שעל המבוגרים במשפחה או הבאים לעזרתה – להחליט אם לשתף את הילד בהלוויה ואין להשאיר החלטה זו לילד.
ככלל, יש לראות בחיוב שיתוף הילדים בהלוויה, תוך התייחסות לשני ההיבטים הבאים:
  1. להקדים לכך הסבר והכנה מתאימים. לדוגמא: תאור הטקס, בית הקברות, תגובות של אנשים.
  2. יש לשקול את העניין מתוך התחשבות בגיל הילד, באישיותו וברצונו.

לעיתים ניתן להסתפק בתיאור ההלוויה והסבר בלי לשתף בה ישירות את הילד. במידה והוחלט שלא לשתף את הילד בטקס ההלוויה, יש לשתפו בטקסים אחרים. למשל – עליה לקבר בתום השבעה או ביקור במועד אחר בבית הקברות.
ובאשר לנושא ה"שבעה" –
הישיבה של הילד עם המשפחה בזמן ה"שבעה" ממחישה לו את השינוי שחל בחייו ומאפשרת לו להתמסר לקבלה הדרגתית של שינוי זה. במקרה שנפטר הורה, רצוי ש"השבעה" תתקיים בביתו של הילד, כדי למנוע ממנו הרגשה כי כל הקרקע נשמטת מתחת לרגליו. הוא איבד את אחד מהוריו והאסון הוא גדול – אבל את ביתו ויקיריו הוא לא איבד.
מסתבר שיש מקרים רבים בהם שולחים את היתומים לקרובים בתקופת ה"שבעה" כדי למנוע מהם, כביכול כאב ולהרחיקם מהאוירה המעיקה והקשה.
אנשי מקצוע אשר עוסקים בנושא חושבים כי דווקא בתקופה זו זקוק הילד לשהות בקרבת ההורה הנותר יחד עם האחים ושאר בני המשפחה הקרובים, בסביבתו הטבעית. יש לשקול כמובן כל מקרה לגופו.

6. לעזור
לשוב לעזור לילד להיפרד מהאדם שנפטר. למשל: כתיבת מכתב פרידה: במכתב יכול הילד להעלות דברים שקשה לו לבטא בעל פה.
עזור לילד לבחור חפצים של הנפטר, שאותם הוא ירצה לשמור למזכרת, דבר זה נותן תחושה של המשכיות. מידי פעם ניתן הוציא חפצי זכרונות אלו ולדבר עליהם.

7. להגיד
חשוב להגיד: "תמיד נשאר עם כאב מסויים בלב בעקבות המוות. במצבים שונים כמו באירועים משפחתיים יכול להיות שהכאב יגבר ולעיתים נחוש אותו פחות".

8. לאפשר
אפשרו לילד לבטא את עצמו בכל דרך אפשרית, בכלל זה גם בדרך של משחק וציור.

9. לשמור על שגרה ומשמעת
חשוב לשמור על שגרת היום יום, במידה שזה אפשרי.
חשוב לדאוג שצרכיו של הילד ימולאו בעיקר כשמדובר בילד קטן.
ניתן להיעזר בבני משפחה אחרים או בגורמים חיצוניים, אך חשוב להבטיח שיהיו אלה דמויות קבועות, שניתן לסמוך עליהן.
ובהקשר למשמעת – קשה לשמור על משמעת בתקופה סוערת ורגישה. בכל זאת, חשוב לזכור ששבירה של מסגרת וגבולות עלולה להביא לתחושה של אובדן שליטה.
חשוב להבהיר לילד שקיימת הבנה לקשייו, אך לא תתקבל התנהגות הרסנית או התנהגות בלתי הולמת.

10. לחבק ללטף
לילד לא חשוב תמיד לשמוע מלים. שימוש בשפת הגוף – חיבוקים, ליטופים, נשיקות – יכול לשמש כשיקוי פלאים.

אין מרשמים או דברים המתאימים לכל הילדים באופן חד משמעי.
על כל משפחה למצוא את ההתנהגויות והתשובות המתאימות לה ולילדיה.
 
מתוך:
פרידלין, קופילב ורבין, 1998, כיצד אעזור לילדי להתמודד עם מוות של בן משפחה? השרות לעבודה סוציאלית בי"ח מאיר.

למידע נוסף באתר זה:

ספרות מקצועית אשר ניתן להיעזר בה:

  • אורלב אורי, תשל"ז, חיית חושך, הוצאת עם עובד.
  • אפרת שולה, 1973, "איך זה למות אבא" מתוך פרא אדמדם, הוצאת ספריית פועלים.
  • גינות חיים ואליס, 1973, כיצד לעזור לילדים להתאבל על אביהם, הוצאת בית מדרש למורים.
  • לנדאו אריקא, 1974,  אבא מת, הוצאת צ'ריקובר.
  • פנקוס לילי, 1977, המוות והמשפחה (חשיבותה של אבלות), הוצאת ספרית פועלים.
  • רמות לוטה, 1976, לרותם ולדקלה היה אבא, הוצאת ספרית פועלים.
"קשה יותר להסתיר רגשות, שאנו חשים, מאשר לזייף כאלה שאיננו חשים"
לה רושפוקו
atararot@gmail.com | 055-6822-582 | 09-7717-099
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן