חינוך: גיל ההתבגרות

נפרדות האני כתנאי לגדילה ולצמיחה

תקציר:

הרצאה זו ניתנה כחלק מסדנא להורים באולפנת 'אמנה' בכפר סבא על רקע מעבר בנותיהם ללמודים במסגרת פנימיה.
ההרצאה נבנתה בהתאם למטרות שהוצבו על ידי הצוות החינוכי של בית הספר, והותאמה לאוירת המקום. 
היא מובאת כאן כפי שהועברה, ללא שינויים. המודלים המובאות להלן הוצגו להורים במצגת ממוחשבת.
ההרצאה מדברת על השפעת הקשר עם ההורים ומערכת החינוך בתהליך גיבוש הזהות בגיל ההתבגרות.

 
הכרותי הראשונה עם אולפנת אמנה היתה עוד בהיותי בבית הספר היסודי, עת הגעתי לבקר את סבי וסבתי בחופשים. אולפנת אמנה שכנה אז סמוך לשיכון מזרחי בכפר סבא ליד גינה צבורית גדולה. בעברנו במקום, נהגנו סבתי ואני לשוחח עם הבנות שהיו בחצר דרך הגדר ולשמוע מעט מחוויותיהן על הלמודים במקום. הן היו עסוקות כך אני זוכרת בחברויות ונראו סורגות כיפות במרץ…


זה רק חלק מהווי חייהן של הבנות המתבגרות – החברה. למעשה בגיל הזה, גיל ההתבגרות הבנות נמצאות בתהליך מתמשך של הגדרת זהותן העצמית באופן נפרד ועצמאי מההורים.
התהליך הזה החל, למעשה, במינון קטן כבר בגיל צעיר ביותר 1-2 שנים, הנקרא גם גיל המרד, אולם הוא מורגש בצורה משמעותית יותר ומתממש בגיל ההתבגרות.
בגיל קטן הילדה מבינה דרך תהליך ההתמרדות, שהוא דרך להשגת עצמאות, ובשילוב הצבת הגבולות של ההורים, שהיא יישות נפרדת מההורים ולא הרחבה שלהם. הילדה וההורים הם שתי ישויות נפרדות המקיימות קשר רגשי.
באופן דומה, מאפייני גיל ההתבגרות למרידה הם סימנים בריאים לרצון להיפרד ולבנות זהות עצמית נפרדת. ערוב של קבלה והתמרדות מעודדים רמה חדשה של הבנה הדדית בין הילדה להוריה.


התהליך הזה של נפרדות ובניית העצמי הוא תהליך מורכב ולעיתים מלווה בקשיים לבנות ולהורים כאחד. אך יש לציין שהוא טבעי, ועל כל אחת לעבור אותו. הבת מצידה בגיל הזה מגלה לעיתים התמרדות (לא לסדר חדר, לבוש), שלעיתים קשה להורים לשאת. אולם ההתמרדות משרתת את הגדרת העצמיות הנפרדת שלה. זוהי דרכה לומר: "אלה הם חיי, כך אני רוצה ואוהבת אותם, גם אם הם שונים בתכלית מהחלומות והמהוויים שלכם".

תהליך הנפרדות של הילדה מלווה בפחד מעוצמת הרצונות והדחפים. וכאן תפקידנו ההורים:
קודם אנו חייבים להיות בשבילה על מנת שתעבור את התקופה הזו בשלום. להיות מעין חומה ברורה וחזקה שתאפשר לה לחוש את כוחה בנסיונותיה לבקע את קירותיה. 
כשהיא מנסה לשכנע אותנו בצידקתה חובתנו לגלות גמישות, הבנה ויכולת לוותר ולקבל את דעתה באהבה ורצון טוב.

בהמשך –  אנו צריכים להיות כלים מכילים של המרדנות. תפקיד לא פשוט. אם לא נעזור למתבגר לרסן את הדחף, זה יכול להוביל לכיוונים שליליים (ניתוץ חובות ומוסכמות, הרס עצמי ופגיעה בסביבה, המעניקה לה תחושה זמנית של הגדרה עצמית).

לחברה יש השפעה גדולה על הנערה בגיל התבגרות. מדובר תהליך טבעי וחשוב בדרך לגיבוש עצמי. בסוף תקופת ההתבגרות החברה כבר פחות משפיעה כי הזהות העצמית כבר מעוצבת. הרבה הורים חוששים מהשפעת החברה ומנטישת הבית והקשר עמו. הורים שבמקרים אלו מפעילים לחץ ולא מרפים גורמים נזק. לעומת זאת, הורים שמאפשרים היפרדות וייחוד הנחוצים למתבגר, משפיעים לטובה על קשר בריא ואינטימי עם הילד לטווח הארוך.
הורים משפיעים על יסודות בסיסיים כמו: אמונות וערכים, חברים, לעומת זאת, משפיעים יותר על לבוש וגינוני התנהגות חיצוניים.

ג'ימס מרסיה (1980) פיתח מודל בן ארבע קטגוריות לאפיון מצב התפתחות הזהות של בני אדם, בהתבסס על שני מרכיבים:

  1. חקירה (האם המתבגר/ת עבר/ה תקופה של חקירת הזהות)
  2. התחייבות (האם המתבגר/ת כבר התחייב/ה לזהות של מבוגר).

ארבעת הקטגוריות של מרסיה הן:

  • ערפול הזהות – אין חקירה ואין התחייבות
  • גיבוש הזהות בטרם עת – התחייבות בלי חקירה
  • גיבוש זהות מעוכב – חקירה בלי התחייבות
  • השגת זהות – חקירה ולאחריה התחייבות.

סכמת מצבי הזהות לפי ג'ימס מרסיה:

התחייבות לזהות של מבוגר
 חקירת זהות
 כן  לא
 כן  ערפול זהות  גיבוש זהות בטרם עת
 לא  גיבוש זהות  השגת זהות

זהות היא מבנה של יכולות, אמונות והתנסויות מהעבר הנוגעות לעצמי.
ככל שמבנה זה מפותח יותר – אנשים מודעים לחולשותיהם ומעלותיהם.
ככל שהמבנה מפותח פחות, כן נראה שבני אדם מבולבלים בקשר למובחנותם וזקוקים לאחרים ולמקורות חיצוניים על מנת  להעריך את עצמם.
משיגי הזהות נוטים להימצא ברמות הגבוהות ביותר של הערכה עצמית.
במקום השני – מצויים השייכים לקבוצת הגיבוש המעוכב. אחריהם, באים אלה השייכים לקבוצת הגיבוש בטרם עת, ואחרונים  – המרחפים במצב של ערפול זהות.
משיגי זהות מכוונים יותר כלפי מטרה, בוחרים תחומי לימוד תובעניים באוניברסיטה, מראים תיחכום קוגניטיבי רב יותר, ומקבלים עליהם אחריות אישית רבה יותר לפעולותיהם לעומת הנתונים במצבי זהות אחרים.
רמת חרדה נמוכה ביותר קיימת אצל הנתונים במצב גיבוש בטרם עת.
במצב גיבוש מעוכב – רמת חרדה הגבוהה ביותר.

הזהות האישית האופטימלית לא מתגבשת סתם כך אלא מתבססת על שני מרכיבים חשובים על – פי אריקסון:

  1. תחושה של בטחון פנימי, אמון בסיסי, אוטונומיה ויוזמה שנרכשו בילדות.
  2. שפע הזדמנויות להתנסות בתפקידים חדשים בדמיון ובמציאות ותמיכה במאמץ מצד ההורים ומבוגרים כאחד.
מחקר מראה שהורים המעניקים יחס חם ותמיכה, מעודדים תקשורת וישוב חילוקי דעות, מטפחים יצירת זהות אצל מתבגרים.

הורים יכולים להעניק תמיכה פעילה לחיפוש הזהות של הנערה המתבגרת אם הם מאפשרים לה לחקור תפקידים וערכים חדשים, מתייחסים בסובלנות לדרכי התבטאותה, ודנים עמה על השקפות שונות, בעודם ממשיכים לספק לה קווים מנחים בעת הצורך.
בל נשכח שלנערות המתבגרות מיומנויות קוגניטיביות מפותחות המאפשרים חשיבה היפותטית ולוגית והם לא מקבלות דברים כפי שהם, אלא שמות  לב לסתירות ופגמים ודורשים הסברים.
הן לא מקבלות בגיל הזה תכתיבי הורים בלי שינמקו אותם ויתנו להן הזדמנות להביע את דעתן.


הורים למתבגרות צריכים להגיב בדרכי חשיבה חדשות ושונות ולהתאים עצמם לחתירתן לאוטונומיה, לביטוי עצמי ולהשפעה. במקום הוראות ודרישות יש להשתמש יותר במשוב והדרכה.
מתבגרים שהוריהם סמכותיים נוטים להיות בשלים יותר מהבחינה הפסיכולוגית, להיות בעלי מכוונות חזקה כלפי הישגים ולהצליח יותר בבית הספר, לעומת מתבגרים, שלהם הורים סמכותניים או מתירניים.


מחקר הראה את חשיבות אוירת החמימות, תמיכה ורגש חיובי במשפחה, המשפיעים על רמת בשלות המתבגר ובהשגת זהות. לא די שהורים ידרבנו את המתבגר לחקור חלופות ולפקפק בדעות שונות.
כדי שסוג זה של "אתגר קוגניטיבי" יעודד השגת זהות עליו להתרחש בהקשר של משפחה חמה ותומכת.


יורי ברונפנברנר (1989, 1979) הציע את מודל הטבעות, המסביר את ההשפעה על ההתפתחות.
כל טבעת משפיעה על הטבעת שבתוכה. במרכז נמצא הילד, המביא אל ההתפתחות את המטען הביולוגי שלו.
הטבעת הראשונה המקיפה את הילד היא הסביבה הקרובה. היא מייצגת את כל הסביבות, בני האדם והאובייקטים הפיסיים שלילד יש מגע ישיר עמם. הסביבה הקרובה אינה קיימת בחלל ריק. היא מעוגנת בהקשר חברתי וכלכלי רחב יותר, ואלו משפיעים בעקיפין על הילד.
הטבעת השלישית היא ההקשר התרבותי: כל האמונות, העמדות, ועקרונות ההתנהגות הנוטים להיות משותפים לבני אדם בחברה (דמוקרטיה, עצמאות).
לכל ההקשרים הרבים של ההתפתחות יש יחסי גומלין אלה עם אלה. אף אחד מהם אינו משפיע בנפרד מהאחרים.

מודל הטבעות

הבית אם כן לא זז הצידה במעבר לפנימיה. הוא משלים. השפעת ההורים נותרה גורם חיצוני חשוב ביותר המסוגל לסייע למתבגר להגיע לזהות מספקת, בשלוב ובשתוף פעולה עם ביה"ס.

ולסכום,
"שתי לידות הן לאדם:
  אחת בעל כורחו ואחת מדעתו.
  אחת על ידי אחרים, ואחת על ידי עצמו.
                      ראשונה – לקתה בחבלי לידה,
                      שניה – ניתברכה בחבלי יצירה.
                      ראשונה – מאורע לשעתה,
                      שניה – נמשכת כל ימי חייו של האדם".
מתוך מצווה ולב של הרב אימלך בר שאול

ביבליוגרפיה:

  1. שרוף א., קופר ר., דהארט ג., (2004), התפתחות הילד טבעה ומהלכה, פרקים 4 ו – 14, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  2. זיו א., (1994), התבגרות, הוצאת מסדה.
  3.                   Bronfenbrenner, U. (1979), The ecology of human development, cambridge, M.A: Harvard University, Press.
  4.            Bronfenbrenner, U. (1989). Ecological system theory, Annals of child development, 6, 187-249
  5.         Marcia, J. (1980). Identity in adolescence, In J. adelson  (Ed), Handbook of adolescent psychology, (pp. 159-187) New York, Wiley
"מתבגרים אינם רוצים שתעלמו: הם רוצים שתהיו ממש מעבר לפינה כשהם זקוקים לכם"
ג'יימס קומר
atararot@gmail.com | 055-6822-582 | 09-7717-099
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן